אהובה גול חיבור אל חוכמת הלב לוגו ראשי

בלוג

חדר כושר למוח

כתיבה אינטואיטיבית בלוג אהובה גול

בינואר 1988 השתחררתי מהצבא. כמו כל חיילת משוחררת בתקופתי, מצאתי עבודה זמנית במכירת ספרים מבית לבית (או שזו הייתה בכלל החברה למכירת מודעות בעיתונים?)…
עבדתי שם אולי חודש או חודשיים, אבל ברת מזל שכמוני, בדיוק יצא וזכיתי להשתתף ביום כיף חלומי שהחברה אירגנה לעובדים – בילוי בחרמון המושלג. אז למרות שחורף זה לא ה- cup of tea שלי ואף פעם לא נמניתי על מחבבי ההתבוססות בלבן הלבן הזה, הזמינו, אז לא נעים… הצטרפתי.

מה עשינו באותו יום כיף, בחיי שאין לי מושג. התמונה היחידה שאני זוכרת מאותו יום, היא אותי, עומדת מחוץ לקפיטריה במפלס העליון של החרמון וסובלת. סובלת ומרחמת על עצמי ועסוקה בכמה קר לי וכמה אני מסכנה!
מאז אותו יום שמשי של סוף חורף 88' עברו המון שלגים, אך עד היום ואפילו עכשיו כשאני כותבת את השורות האלה, אני יכולה להרגיש את הסבל העמוק של ילדה בת 21 שהרוח הקפיאה את כל יישותה ואת שמחת החיים שלה ולמשך כמה שעות הפכה אותה לקוטרית מהסוג הגרוע ביותר.

מה שמתמקדים בו גדל

מתברר שאז עשיתי עבודה מצויינת ממש בלהתרכז בסבל קורע הלבבות הזה והתחושה ההיא נצרבה באופן כל כך עמוק ומוחשי בתודעה שלי, עד כדי כך שמאז, מעולם לא דרכה כף רגלי בחרמון המושלג (או בכל אתר מושלג אחר). היסודיות שבה התמסכנתי שרטטה את מסלול החופשות העתידיות שלי בחיים – לעולם לא חופשת סקי!

ככה זה בחיים, האנרגיה זורמת לאן שתשומת הלב מתמקדת, או במילים אחרות, מה שמתמקדים בו גדל. חושבים חזק על משהו והוא הופך להיות המציאות שלנו. רוצים עוד דוגמא? בבקשה: כינים. כן כן, הקטנות, המעצבנות, אלה ששורצות בשיער וגורמות לגירוד מטריד בראש שלכם או של הילדים שלכם.
.
.
.
נכון שעכשיו אתם מגרדים בראש?? זה בדיוק זה. שני משפטים קצרים שקראתם וכל תשומת הלב שלכם הופנתה ליצורים הקטנים האלה וגרמה לכם לחוש כאילו ממש עכשיו הם זוחלים על ראשכם.

הכללות, עיוותים והשמטות

התהליך הזה קורה לנו כל הזמן, כי אין ברירה; מחקרים רבים בתחום חקר המוח מלמדים שבמוח אנושי ממוצע עוברות בין 50 ל- 70 אלף מחשבות ביום (!) כמות עצומה שהמוח לא יכול להתמודד איתה וכיוון שכך, הרי שהוא נוקט בכל מיני טכניקות התמודדות וביניהן הכללות, השמטות ועיוותים. כלומר, רוב המחשבות נדחקות אל הלא מודע שלנו, זוכות להתעלמות ויוצאות משם אל המודע שלנו, רק כאשר יש להן סיבה טובה. כך למשל, אנחנו לא נשים לב כמה מכוניות מדגם מסוים יש בשכונה שלנו, עד שלא נקנה את הדגם הזה בעצמנו.

כלומר, בכל רגע נתון אנחנו בוחרים – גם אם באופן לא מודע – על מה לחשוב ובמה להתמקד ובאותה החלטה עצמה, אנחנו בוחרים בעצם גם איזו אינפורמציה להשמיט. כך אני לפני מיליון שנה בחרמון, בחרתי להתמקד בקור, ברטיבות, בסבל וזה כמובן גרם לי להתעלם לגמרי מהנוף היפהפה, מהחוויה הכייפית, מרכות השלג, מהאפשרות להשתעשע וליהנות כמו שאר האנשים שהיו מסביבי.

וזה כאמור פוגש אותנו בחיים כל הזמן. אנחנו נאחזים במחשבה מסוימת מתמקדים בה, מעבדים ומדברים אותה וככל שאנחנו עסוקים בה יותר, אומרים אותה יותר פעמים, ככה היא הופכת להיות המציאות שלנו, החיים שלנו, לטוב ולרע.

הטייה שלילית – מכירים?

אז מה רע? אתם שואלים. לא בהכרח רע, אבל בהחלט עם פוטנציאל בעייתי. מחקרים מראים שיש לנו בני האדם נטייה להתמקד דווקא בדברים השליליים, על פני החיוביים. לתת משקל רב יותר לביקורת, מאשר למחמאות.  הטיית השליליות קוראים לזה.
יצאתם למסיבה לאחר שבחרתם בקפידה את הבגדים לאירוע. קיבלתם הרבה מחמאות, אך חברה אחת אמרה שהיא פחות אוהבת את מה שאתם לובשים. וזהו. זה מה שיטריד אתכם בהמשך כל אותו הערב. למה? כי אותם מחקרים מצאו שאנחנו צריכים לקבל 5 מחמאות, כדי לכפר על אמירה ביקורתית אחת שהופנתה כלפינו ולהאמין שהערך העצמי שלנו לא נפגע.

בנוסף, אנחנו נוטים להיות המבקרים הכי גדולים של עצמנו: אני לא טובה במתמטיקה, בחיים לא אעבור את הבחינה. או אני בחיים לא אצליח למצוא זוגיות, זה פשוט לא בשבילי. ואולי אני מבוגר מדי בשביל זה ועוד ועוד אמירות מחלישות.

הסיבה להתמקדות בשלילי, נעוצה ככל הנראה בסיבות אבולוציוניות, בעידן שבו בני האדם היו חייבים להתמקד בסכנות, כדי לשרוד. כי זה אולי כיף להתפרקד לאחר ארוחת צהריים דשנה על חוף אגם פראי, אבל הרבה פחות כיף להפוך לארוחת הצהריים של נמר טורף שיצוץ מתוך הסבך. לא רק שהאידליה תסתיים, אלא שאיתה תאבד גם המשכיות המין האנושי ולכן ההתמקדות בכל מה שמסוכן, רע או עלול להשתבש, הייתה צורך קיומי של ממש.

היום לעומת זאת, אנחנו כבר לא צריכים להתגונן מפני טורפים ויש לנו מערכות שלמות של אמצעים טכנולוגיים המתריעות בפנינו על כל איום או סכנה ובכל זאת, מבחינה אבולוציונית המוח שלנו עדיין זוכר את מה שהיה אז והאינסטינקט ההוא עדיין חי בתוכנו ולא פעם מנהל אותנו.

נגיד טוב, יהיה טוב

הבשורה הטובה היא שאנחנו, יצורים תבוניים שכמונו, יכולים לעשות מניפולציות אפילו על המוח של עצמנו, לתרגל, להגמיש וללמד אותו לבחור להתמקד בדברים הטובים.
במחקר שפורסם בשנת 2003 ע"י חוקרי המח פרופסור ריצ'רד דוידסון ופרופסור ג'ון קבט זין מאוניברסיטת ויסקונסין – מדיסון, חילקו החוקרים עובדים בחברת ביוטכנולוגיה לשתי קבוצות. קבוצת ביקורת וקבוצה שעברה קורס להפחתת לחצים. לפני הקורס, בסיומו, וגם 4 חודשים מאוחר יותר, בוצעה סריקה למוחם. בסריקה גילו החוקרים שינוי ביחס הפעילות בין האזור הקדם מצחי השמאלי לימני במוח, שינוי שהמשמעות שלו היא רמת אושר גבוהה יותר.

זה לא אומר שאני שולחת אתכם עכשיו לקורס מיינדפולנס, אבל אני בהחלט מזמינה אתכם להיות במודעות לעניין הזה ולקחת אחריות על האושר שלכם. להסית מחשבות מטרידות ולאמץ במקומן – במודע – מחשבות חיוביות, לחשוף את עצמכם פחות לדברים מטרידים ובמקום, לעשות דברים שעושים לכם טוב.
בשורה התחתונה, אתם יכולים לבחור להטריד את עצמכם בסיכונים ובפחדים לקראת צעד שאתם צריכים לעשות, אבל יהיה הרבה יותר מצמיח ומועיל אם תתמקדו בסיכויים, בהזדמנויות ובהצלחות הצפויים לכם בעקבותיו.

בהצלחה.

פוסטים נוספים

כתיבה אינטואיטיבית בלוג אהובה גול

חדר כושר למוח

כשהייתי נערה צעירה, הייתי מוצאת את עצמי לא פעם, מסתגרת לי בתוך חדר עם עט ומחברת וכותבת. כותבת בקדחתנות את עצמי ואת מה שהסעיר אותי באותו רגע. כותבת בלי לחשוב, מריבה עם ההורים, אני צריכה לעבד ולשחרר אותם לדרכם והדרך הטבעית מבחינתי, הייתה פשוט לכתוב…

קרא עוד
כתיבה אינטואיטיבית בלוג אהובה גול

כתיבה אינטואיטיבית

כשהייתי נערה צעירה, הייתי מוצאת את עצמי לא פעם, מסתגרת לי בתוך חדר עם עט ומחברת וכותבת. כותבת בקדחתנות את עצמי ואת מה שהסעיר אותי באותו רגע. כותבת בלי לחשוב, מריבה עם ההורים, אני צריכה לעבד ולשחרר אותם לדרכם והדרך הטבעית מבחינתי, הייתה פשוט לכתוב…

קרא עוד
גרושין ילדים ופרמידת הצרכים

ילדים, גירושין ופירמידת הצרכים

"ואם יהיה לך בן זוג שלא יהיה נחמד אלי?"
את השאלה הזו שאלה אותי הבת שלי, אז בת 9 כשסיפרתי לה שאני מתחילה לחפש זוגיות. זה היה כמה חודשים אחרי הפרידה מאבא שלה. הסתכלתי לה עמוק עמוק בעיניים ועניתי לה בשקט, בהחלטיות ובלי היסוס: "אז הוא לא יהיה בן הזוג שלי!" …

קרא עוד